מסיבה זו – כי הכל פועל על פי תכנית הבריאה – נכתב כי המשיח יתיר אסורים: בבואו עם התובנה והראיות לקיומה של מציאות כתובה מראש מתבססת בעולם תובנה חדשה: כי הרוצח והגנב נכתבו והונחו לפעול כפי שפעלו ולא הייתה להם אפשרות ו/או זכות בחירה אלא לכאורה בלבד, ולכן אינם אשמים באמת.
כולם, כולנו הונחינו תמיד, ומונחים כיום, לפעול על פי אותה תכנית.
המשפט "הכל צפוי והרשות נתונה" (פרקי אבות) אינו מלמד על קיומה של זכות בחירה דווקא, אלא להיפך: הרשות ניתנה לרוצח ולגנב כי זו הייתה התכנית.
שאלה: אם כך נבין את המציאות – אז מדוע שכל דיחפין לא יגנוב וירצח?
תשובה: בבוא הגאולה וברגע שכל אדם ידע ברגע של מבחן כי הוא מונחה ממעלה, ירצה להצמיד לעצמו בתכנית הנסתרת ממנו פעולות טובות וחיוביות, לפרש את התסריט שנכתב עבורו באופן החיובי ביותר, לאמץ לעצמו בסרט המבוים ממעלה דמות "גיבורה", אמיצה וחיובית.
עם תובנת המציאות החדשה ההתנהלות האנושית תשתנה.