בהופעת המבשר העם נמצא בפרשת הדרכים החשובה ביותר מיום קיומו. מעמד עגל הזהב מקביל לאותו מצב/סכנה, אך מתגמד לעומתו.
בבוא המבשר ועמו ידע הבריאה – השיטה וכמו כן אופן השיטוי המכוון מצד הבורא – קיימות בידי העם היהודי, לסיום תפקידו בתכנית הבריאה, שתי דרכי פעולה אפשריות: האחת, דרך הבגידה והסיאוב, הצמדות ל"סיר הבשר", ול"עגל הזהב", הצמדות לעבדות ולכסף באופן שיתבטא בצליבת המבשר ודחייתו, ובהסתרת הידע הנשגב-הבורא משאר עמי העולם (במקרה כזה המבשר יחולץ מהכלא על ידי עמי העולם שיצורו על ציון ויאלצו את היהודים להיכנע לתכנית הבורא…) הדרך השנייה: לפעול לפי הידע שהמבשר מציג ובהנחייתו, כלומר, לבחון את ידע הבריאה – המרכבה – ולסייע בהצגתו/הוכחתו בפני כל עמי העולם, בדרך של סיוע למבשר בבניית ההיכל הסופי (השלישי), וביצוע אותות ומופתים לעיני כל העולם, כפתיח לשחרור העולם והאדם מכבליו.
למבשר, גם לעם, לא ידוע כיצד "נכתב" בתסריט תפקידו של העם ובאילו מהדרכים יפעל. אך בהיותו איש שיח, המבשר כשיר וחייב להעמיד בפני העם, לצד "התשובה" בה' הידיעה לסוד התנ"ך וסוד הבריאה, "שאלה": לאיזה כיוון יילך – בדרך הסכלות והקיבעון, קשיות העורף, הבדלנות והבוגדנות (כלפי הבורא והגויים) – או בדרך השכל הישר וההיגיון, דרך העילוי, המדע, ההכרה בבריאה ובמציאות הברואה והכתובה, ובייעוד האדם (כל האדם ולא רק היהודי / עברי!) כנזר הבריאה.